מערות דורדון: אמנות פרהיסטורית והמפגש עמה

מערות דורדון: אמנות פרהיסטורית והמפגש עמה

 החודש אנו גאים לארח בגלריה לאמנות ותרבות שבטית את האמנית גליה דידור, המציגה ציורים יפהפיים שנולדו בעקבות ביקורה במערות האדם הקדמון בחבל  דורדון אשר בדרום צרפת. זהו ביתם של ציורי המערות הפרהיסטוריים המפורסמים בעולם. זו הזדמנות לספר על אותה אמנות פליאוליתית מעוררת השראה, של תרבות קדומה ונעלמת. 

מערת לאסקו (Lasacaux) היא כנראה המערה המפורסמת ביותר בחבל דורדון. קירותיה מכוסים בציוריהם הקדמוניים והצבעוניים של אלפי בעלי חיים – מסוסים ואיילים ועד ביזונים, קרנפים, ציפורים ועוד. אולם את יצירות האמנות הנושנות והמפורסמות כמעט ואף עין אינה רואה. לאחר שהתגלתה המערה והונגשה לטיול, היא נפתחה למבקרים למשך 15 שנה.  ההיענות והסקרנות היו  גדולות ביותר וקהל רב  של מבקרים פקדו את המקום כדי להתרשם מהאמנות המוקדמת ביותר של התרבות האנושית. אבל – מפגש זה גבה מחיר כבד מהיצירות עצמן. יצירות שאין להם תחליף. הרחבת פתח המערה, הוספת האוורור, התאורה וריבוי המבקרים גרם לפגיעה בציורים ולהיווצרות עובש עליהם. בלית ברירה, נסגרה המערה ב-1965  לקהל הרחב.

למרות זאת, האתר עדיין הומה מבקרים: הם פוקדים את מערת לאסקו  2 (Lasacaux 2) ואת המערות האחרות באזור. מערות אלה הן העתקים מושלמים של המערה המקורית  וציוריה. המערות הללו נוצרו במשך שנים ארוכות בדקדקנות מופתית, באותם חומרים וטכניקות על ידי מומחים. זוהי מעין פשרה  בין הרצון לשמר בקפידה ובתנאים מנוטרים במדויק את האמנות הפרהיסטורית במערת לאסקו, לבין הרצון לאפשר את חוויית הצפייה המרגשת וההצצה לתרבות קסומה ומסתורית לכלל הציבור.

יש מי שיגידו שהחוויה בביקור במערת לאסקו 2 היא שונה לגמרי. אמנם  ההעתק מושלם, אך הרוח והכוחות שפעלו ליצירתה אינם שם.  הקסם שאנו מדמיינים ומרגישים במפגש עם אמנות פרהיסטורית נפגם משאנו מגלים שמדובר בהעתק. אמנות שבטית או קדמונית היא הרבה יותר מסך יופייה: היא החוויה, הרגש הבלתי אמצעי של חיבור לעבר, להוויה של תרבות אחרת – כך גם בביקור בפירמידות המאיה ובפירמידות במצרים, בפסלי האבן של איי הפסחא ובמפגש עם מסכות שבטיות אפריקאיות. מתעורר בנו רגש פנימי, עמוק ומכשף, שקשה להסביר.

 מערות נוספות ושאלות רבות

לאסקו אינה המערה היחידה באזור. במערת רופיניאק (Rouffignac) יש יותר מ-250 ציורי בעלי חיים (ומתוכם כמות מרשימה של ממותות), והיא נגישה באמצעות רכבת חשמלית מיוחדת עם כסאות מסתובבים. במערת פון דה גום (Font de Gaume) נספרו עד היום יותר מ-200 דמויות מצוירות בצבעים מרשימים. במחוז ארדש הסמוך שוכנת מערת שובה Chauvet), מאתרי האמנות הפרהיסטוריים הנחשבים בעולם, ובה מציורי המערות העתיקים ביותר שנתגלו עד כה בעולם (כנראה בני 35,000 שנה). אלו הן רק חלק מהמערות והן המפורסמות ביותר באזור. למעשה, בצרפת ובספרד ביחד נתגלו יותר מ-300 מערות המכילות אמנות פרהיסטורית ברמה כזו או אחרת.

מרתק לחשוב אודות האנשים שיצרו ציורים רבי השראה אלו. אבותינו הפרהיסטוריים חיו  בחברה שחייה מציד, ליקוט והישרדות. מדהים לחשוב שלמרות זאת הם מצאו את הזמן ונוצר אצלם הדחף לעצור למען יצירה וביטוי בציור.  הם חקרו ומצאו את המינרלים המתאימים ליצירת הגוונים השונים והכנתם לעבודה, הם הכינו  כלים לציור ולחריטה ולעתים אף הכינו  תשתית לטיפוס כדי לצייר על תקרת המערה. באמנות הזו רב הנסתר על הגלוי. איננו יודעים מדוע האנשים שחי בתקופה הפליאוליתית השקיעו כל כך ביצירות אלו. האם זה היה חלק מטקס פולחני או דתי? האם המטרה הייתה תיעוד והעברת מידע? האם צוירו כל אותן חיות גדולות כקמע למזל בציד? בנוסף, מדוע בחרו הציירים דווקא במערות, שחלקן קשה לגישה, כקנבס וכגלריה לאמנותם? בניגוד לביטוי "אנשי מערות", אותם אנשים שחיו בתקופה הפליאוליתית  לרוב לא חיו בהן. גם התיארוך אינו מדויק לגמרי וקיימות מחלוקות רבות בין מדענים. המסתורין והשאלות הרבות הינם חלק מהקסם המכשף שנוסף להילת האמנות הפרהיסטורית.

תערוכתה של גליה דידור, בהשראת ביקורה במערות הפליאוליתיות בקיץ 2017, מוצגת עתה בגלריה לאמנות ותרבות שבטית. ניתן להתרשם מהעבודות המרשימות ולרכוש אותן גם כאן באתר שלנו.