העצים עוד יזכרו אביב – חנה שחר

.חנה שחר אמנית בוגרת ציירת ופסלת.  ציוריה של חנה שחר משקפים עולם פנימי עמוק ובשל.

על קירות הגלריה תלויות עבודות בשמן או אקריליק על קנווס. אילו עבודות החוקרות צבעים. צבעים חמים. על בדי הקנווס בולטים כתמי צהוב עז המתמזגים עם צהוב כהה ההופך לכתום עז בדרך לאדום חזק העוטף את הצופה המרגיש כאילו הוא תחת שמש חמה ומגוננת. לפעמים הצהוב מתקדם בעזרת הכחול לעבר ירוק כהה ולעבר דימוי של יער עבות מלא בגווני ירוק מנצנצים המזמין את הצופה לצלול לתוכו.

לפעמים יש  את הצבע הכחול  ואז נוצר הים על כל גווני הכחול והלבן המקציף את גלי הים המתנפצים אל עבר צהוב החול. חלק מהעבודות ריאליסטיות ומספרות סיפור ברור וחלקן מופשטות. לפעמים בוקע דימוי מתוך ההפשטה ולפעמים נותרים רק עקבות מסתוריים על הקנווס.

חנה שחר כותבת: " הציור עבורי כמוהו כנגיעה בחושים…היציאה אל הטבע היא חוויה של ספיגת הנוף, הקשבה לשירת העצים, לדממת ההרים, ציוץ הציפורים וריח הפרחים…אני אוספת את הכל ולוקחת איתי לסטודיו. שם המכחול שר עם הצבע ומלטף את הבד ליצירה המהווה מפגש מחודש ביני לבין הטבע. הציור עבורי הוא החיים וכשאני מציירת, אין דבר שקיים מעבר לבד, למכחול ולדמיון.

בסטודיו אני חיה ונושמת את הצבע ושום דבר לא קיים מעבר לזה. הצבעים מעוררים בי רגשות שאינם באים לידי ביטוי בחיים הממשיים. באמצעות הצבעים אני יוצאת למסע רגשי ששיאו היצירה שלעולם אינה נגמרת. הים בציור  איננו רק טבע. הים הוא מראה לנפש. הסערה שבו משקפת סערה פנימית אישית ולאומית. בתנועות המכחול הסוערות, בצבעים הנשברים זה בזה, ניכרת התפרצות של כאב, פחד, אובדן אך גם כוח חיים עיקש. גל אחרי גל. אני מרגישה  שכמו הים, גם אנחנו נעים בין תקווה ליאוש, בין חשכה לאור, בין שבר לתקומה הציור שלי מבקש להזכיר כי בתוך הסערה הגדולה, עדין יש תנועה, נשימה ואפשרות לשוב ולהירפא".

בעשרים השנים האחרונות  חנה שחר מפסלת. תחילה בחימר ולאחר מכן בברונזה. הפסלים משקפים עולם פנימי בשל ותפיסת חיים מגובשת ועתירת נסיון. וכך נוצרו פסלי הברונזה המייצגים את המוזיקה כאמנות מופשטת המעבירה את הרגש לצלילים ולצורה פיסולית במרחב. כך נוצר גם הפסל  " ילדים מטפסים על ההר" המשקף את תפיסת עולמה האומרת שהדרך למעלה היא תמיד בשלבים. " לא עולים בפעם אחת".

לדבריה: "בעשרים השנים האחרונות הידיים שלי ביקשו לגעת בחיים עצמם ומצאו את דרכן אל החימר ואל הברונזה ואל העולם שבו המוזיקה הופכת לדמות מוחשית והרגש מתגבש לצורה. היצירה שלי נעה בין הרך לנוקשה בין החימר הגולמי לבין הברונזה הנצחית. בכל פסל אני מחפשת את הרגע שבו החומר הופך לרגש. אנ מנסה ללכוד לא רק את הדמות אלא את הצליל  שהיא מפיקה. אחד הפסלים הקרובים לליבי הוא הילדים המטפסים על ההר. תמיד אמרתי לילדי- "לא עולים בפעם אחת". המשפט הזה מלווה אותי גם ביצירה. צעד אחרי צעד. כתם צבע אחר כתם צבע, ליטוף של חומר ואז עוד אחד. עד שהנשמה משתקפת ביצירה הגמורה. בתערוכה זו אני מזמינה אתכם אל עולמי הפנימי. אני מזמינה אתכם  להביט דרך הפסלים והציורים שלי ברגעים של חסד ואהבה גדולה לאדם ולאדמה".

"העצים עוד יזכרו אביב" – חנה שחר בגלריה Global Art  

מ- 14/4/26 ועד 16/5/26

פתיחה חגיגית – יום שבת 18/426 בשעה 1200

אוצרות – מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי

  רח' מרכז בעלי מלאכה 13 במרכז תל אביב