מדורת השבט: הכירו את שבט המסאי, קניה/טנזניה
שבט המסאי הוא כנראה המפורסם ביותר מבין שבטי אפריקה כולה, ואחד הקדומים בה. קל לזהותו בזכות הצבע האדום העז שבולט בלבושם (דמוי מעין שמיכת מעטפת/גלימה) של בני המסאי.
כשאנו עוצמים עיניים וחושבים על שבטים באפריקה, לרוב הדמות שאותה נדמיין תהיה של בן שבט המסאי או דימוי דומה – זאת היות ושבט זה כה קדום, כה מפורסם, כה גדול, הצמיח מתוכו שני ראשי ממשלה בטנזניה ואת האצן האולימפי דייויד רודישה, ובנוסף לכל אלו רבים ממנו חיים בקרבת כמה משמורות הספארי הגדולות והמפורסמות ביותר באפריקה, כמו נגורונגורו וסרנגטי בטנזניה, וכמובן האחת שנקראה על שמו: מסאי מארה. בשמורה זו מתקיים דו-קיום מיוחד, כשהמקום הינו גם שמורת טבע מרשימה לבעלי חיים פראיים, אך בה בעת הוא חלק מהטריטוריה ושטחי המרעה והציד של המסאי, במאמץ לאפשר להם לשמר את תרבותם הייחודית.
המראה החיצוני
בני שבט המסאי הם אנשים גבוהים, לרוב גלוחי ראש (גם הנשים), והם לבושים במעין שמיכת בד הנעטפת סביב הגוף ושמה "שוקה". הצבע השולט בשוקה הוא לרוב אדום, לעתים בד משובץ שמאוד מזוהה עם המסאי, אך ישנם גם בעלי צבע אחיד, עם פסים, ובצבעים שונים כמו שחור, כחול וכו', כשלכל אחד מהם משמעות אחרת. אך אולי יותר מהבדים, התכשיטים של המסאי הם אמנות שבטית אפריקאית במיטבה, עמוסי חרוזים בשלל צבעים. רבים מהם מחוררים את האוזניים ומרחיבים את החור על ידי נעילת דברים גדולים יותר ויותר עם הזמן להארכת התנוך.
בשל קרבתם לשמורות הספארי שהוזכרו קודם, רבים מהם עובדים בתעשיית התיירות, וכפרים מסאיים רבים מציעים ביקור ומפגש לתיירים כאמצעי פרנסה נוסף, כולל תצוגת ריקוד הקפיצות המפורסם שלהם.
חיי המסאים
המסאים הם נוודים למחצה, המתגוררים בכפרים עם בקתות וצריפים, אך נודדים מהם עם המרעה. למרות הדימוי שלהם במערב, רוב תזונתם מתבססת על בקר וצאן אותם הם מגדלים. הבקר מנוצל גם להכנת פרטי לבוש, אמנות שבטית ועוד. אפילו הגללים של הבקר מנוצלים על ידי השבט לציפוי הבקתות ולחיבור בין הענפים הבונים אותן. בחניתות המפורסמות שלהם הם כמעט ואינם משתמשים לציד למאכל.
אל אחד
דת המסאים סובבת סביב אל אחד ושמו אנגאי. כמו היוונים הקדמונים ששיכנו את אליהם באולימפוס, גם אל המסאי חי בהר געש – אול דויניו לנגאי שמו. יש להם שפה משלהם ושמה "מאא".
החברה מנוהלת על ידי הגברים, והאישה נחשבת כרכוש הגבר. אצל המסאים נהוגה ברית מילה לגברים לציון המעבר מילדות לבגרות, ועל אף ניסיונות של הרשויות לעצור זאת גם הנשים עוברות לרוב מילה. זהו אינו טקס הבגרות היחידי – הנערים מקובצים יחדיו לשבע שנים של מעין "בית ספר" להכנה לחיי המסאי הבוגר, כולל טקסי בגרות, הכרת הארץ וכו'. בתקופה זו הם נקראים "לוחמים" ולכן מגדלים את שיערם, שמגולח בתום שבע השנים לפני טקס המילה.