HIGH by Omri Koresh

“Had to have high, high hopes for a living

Shooting for the stars when I couldn't make a killing

Didn't have a dime but I always had a vision

Always had high, high hopes”

High Hopes
Song by Panic! At The Disco

ביום 1.6.23 תפתח בגלריה לאמנות שבטית וישראלית בתל אביב התערוכה High  של האמן עומרי קורש.
אוצרת התערוכה, נעמי גורדון-חן

בתערוכה "High", קורש, אמן ויוצר פרובוקטיבי, חושף אותנו לעולם האסקפיסטי שלו כפי שהוא מפרש אותו. בעזרת ציורי שמן, מבקש קורש להזמין אותנו לעולם הפנימי שלו ולחשוף בפנינו חלק ממנו. יופי צבעוניות פנטזיה מאפשרים לצופה לנדוד למחוזות חדשים  ואסכפיסטים.  בממלכת המציאות האלטרנטיבית שקורש בונה יש מקום והזמנה לכולם. התערוכה מדגישה את מקומה וכוחה של האמנות בחייו של קורש כאלמנט הישרדותי, כזה המעניק חיים. המציאות מבחינתו היא צפויה ולא מעניינת. מוחו עובד תמיד והוא מחפש רק את מה שמעניין אותו. 

לקורש יש אמירה בועטת וחדשנית. היצירה עוזרת לו לברוח מהמציאות החד גונית והמשעממת. קורש נמצא במקום שמצית את הדמיון, את היצרים ואת הרגשות. התערוכה מתמקדת בדיאלוג הפנימי של האמן בין אידאל למציאות, בין בריחה מהמציאות והמקום שהוא רוצה להיות בו, כמו גם ברצון לגרום לאנשים לחיות ב- High, בעולם פנטסטי, מודרני, מסחרי, נקי ומלא. התעסקות בכלום של היום יום ומנוחה. להיות שמחים וליהנות מהאמנות שלו. "תראו את האמנות שלי ותצעדו מחוץ למציאות. תהיו ב High. במקום רם, נעלה, עליון, בשיא".  

אמנים רבים בני תקופת הרנסאנס היו מוכרים כחובבי בני מינם, אף אם לא אמרו זאת במפורש, וקיום פטרונים רבי עוצמה הגן עליהם מפני רדיפות האינקוויזיציה. סיור ברחבי המוזיאונים והגלריות הגדולות בעולם מגלה שאמנות הומוסקסואלית מתחבאת בארון. החל מהלובר, דרך המטרופוליטן והגוגנהיים וכלה במוזיאון תל אביב לאמנות, אמנות עילאית (FINE ART)  מיוצרת על ידי הומוסקסואלים, אך לא מוצגת כך. גם אם יש אזכור כלשהו לדבר, הוא שולי ומינורי. 

קורש כיוון את התערוכה שלו לחודש הגאווה. לשאלה – למה חשוב לך להציג בחודש הגאווה? הוא ענה: אני אמן הומו. חודש הגאווה מיועד אלי. התכנים של האמנות שלי באים מהעולם הזה. זו הזהות שלי. פה אני מרגיש בנוח וזה מייצג אותי. אני יודע ליצור אמנות גאה. הומואים מבינים את צורת החשיבה שלי. הם רואים את הארכיטיפים שאני אוהב להשתמש בהם. ההרגשה האישית שלי היא שהמוח שלי חושב אחרת כי למרות הכל יש בי שוני בגלל הגדרת המיניות שלי.

     

את ההשראה לעבודותיו מקבל קורש מתחום עיסוקו ומעולם המשחקים. קורש הוא ארט דירקטור ותיק עם
ניסיון של 13 שנים בעיצוב גרפי ואמנות דו-ממדית; בעל ניסיון של שנים בתפקידי קריאייטיב ניהוליים.
יכולות הובלת צוותים ומשחקיות מתפתחת. הוא עוסק בפיקוח על משחקים בין פלטפורמות מונעות אמנותיות, וככזה הוא אוהב לשחק. קורש לוקח אלמנטים מעולם המשחקים ומהשפה האישית שלו ויוצר את הדברים האישיים שלו. הוא אוהב נושאים שהם לכאורה קלילים אך יש להם משמעות תוכן. 

קורש קבל השראה ממספר אמנים ביניהם  ג'ף קונס – פסל וצייר אמריקאי הידוע ברפרודוקציות שלו על חפצים בנליים יחסית.  קורש אוהב את ההומור בעבודות שלו והוא מכין דברים שהוא בעצמו מאוד אוהב. איקוני פופ בלונים ולפעמים שטויות וזה תענוג עבורו להסתכל על העבודות ולראות אמנות גבוהה שמיפה את העולם. וויל קוטון – צייר אמריקאי שעבודתו מציגה בעיקר נופים המורכבים מממתקים, המאוכלסים לרוב על ידי נושאים אנושיים, חלקם נוגעים בקהילה הלהט"בית.  מיקאל חוסר- אמן פנומנלי מקליפורניה, קודר, דכאוני, עצוב. התמות שלו מעוותות, האגרסיביות על גבול הגרוטסקי. אין לו מעצורים, הוא לא מתנצל והוא לא מייפה את המציאות שלו. קורש מתלהב מכל ציור חדש שהוא עושה. 

         

שלושה עיסוקים מרכזיים בולטים בציוריו של קורש: דמות האשה, הצבעוניות העשירה. ודמויות פנטסטיות. מבט שני בעבודותיו מראה רבדים נוספים של רגעים אינטימיים הטומנים בחובם השתוקקות גדולה להיות במקום אחר. לחיות חיים אחרים. טכניקת העבודה שלו דומה לאמנות קלאסית. הוא מזמין מודלים לסטודיו, מצלם אותם ומצייר דיגיטלית את הציור. לאחר מכן הוא מעתיק את הסקיצה לבד קנבס ומסיים אותו בשמן. כל ציור מדויק כסכין המנתחים. קורש יוצר שפה ועולם שונה וייחודי.

קורש נולד עם פנים של בחורה ועם גוף של גבר. הוא אוהב להתגנדר ולהתלבש. מבנה הפנים שלו מרשה לו להתאפר בכבדות. זה פן מהאישיות שלו. בעבודות האמנות שלו הוא מייצר גברים ונשים בארכיטיפים שלהם או מערבב ביניהם ללא הבחנה. הגברים שלו כולם הומואים והם אובייקט מיני. הנשים אצלו מלאות עומק ועניין. ההפרדה בין המינים מבחינתו היא סמנטיקה בלבד והוא משתמש בה ככלי ויזואלי.

דמויות נשים בולטות בציוריו הצבעוניים של קורש. נשים מסמלות עבורו רכות, חכמה, ענין, יופי. הוא טוען שהוא משווה את עצמו לדמויות האלה כשזה נוגע לציורי נשים, "כך הייתי רוצה להיות". לנשנש ולשתות מבחינתו זה חובה. הוא מלביש את הנשים בבגדי אופנה מלאים בצבעוניות מופלאה, הוא חש צורך לסגנן אותן, להפוך אותן לעולם שהיה רוצה שיהיה שייך אליו, כפי שהוא רוצה להיות: עולם שנראה מדהים, יפה, שיש בו תכשיטים וכסף ולכל הדמויות יש אוכל. הוא מציג את הפרסונה עם הפוזה. הגברים מבחינתו הם סופר מיניים והוא רוצה אותם עירומים. אצלם הגוף עושה את זה והבגדים לא מעניינים. הגברים הם מוצר שהוא היה רוצה שהם יהיו שייכים לו, הוא לא בוחל בהחפצה אם מדובר בנשים או בגברים.

בין עבודותיו בתערוכה אפשר לראות את 'Good girl', 'It's impossible' , ' Loving her' Storytime', 'Jesus on water', 'Milkshake' ' ועוד.

     

קורש הוא בוגר שנקר באמנות. הציג והשתתף במספר תערוכות ביניהן: במוזיאון היהודי בברלין, בפלאסט גאלרי בברלין, בטאיפיי. כמו כן הציג ומכר בוויטרינה במוזיאון תל אביב. במלון 'דיאגליב', תל אביב ולאחרונה בתערוכה קבוצתית בניו יורק. קורש הציג תערוכת יחיד אצל אורלי דביר. תוך כדי חקירה בעצמו ובמה הוא רוצה לעשות .הוא הוציא את ספרו הראשון, רומן מאויר בשם  "העיר השחורה של נוארבה". בימים אלה הוא עובד על הפיכת הספר לקומיקס וכותב שני ספרי המשך כקומיקס.

נעמי גורדון-חן, אוצרת