מיכל קציר

המונח וקטור הוא גודל פיזיקלי בעל כיוון במרחב האוקלידי התלת מימדי. דוגמאות לגדלים וקטוריים: העתק, מהירות, תאוצה, כוח. כדי לתאר את הגדלים האלה באופן מלא לא מספיק לענות על השאלה "כמה" אלא נצטרך גם לענות על השאלה "לאן, לאיזה כיוון"… לייצוגו של וקטור דרושים נתונים כמספר המימדים של המרחב שבו דנים".  (מתוך המכלול).

בבסיס פעולת הציור של מיכל קציר ישנה חקירה מעמיקה של האובייקטים, של המרחב, של התנועה, של היחסים בין האובייקטים. מיכל קציר יוצרת את עולמה הפנימי האמנותי דרך חקירה מעמיקה של כל המימדים. "אני נמשכת מאד לתנועה, לרצף. מתחקה אחרי וקטורים, משחקי משיכה ודחיה בין כוחות". קציר עובדת בדרך כלל בסדרות ארוכות שבהן היא חוקרת תופעה מסויימת על כל מימדיה. קציר מצלמת רושמת  ואוהבת להשתמש בFREEZE FRAME  מסרטי וידאו  בתור מקור לעבודות,  בעיקר בגלל התנועה והטשטוש המאפשרים ללכת הלאה מהמקור. קציר חוקרת את המעבר מפיגורטיבי עד למופשט, מחפשת את התנועה בפריים הציורי ועוסקת במשחקי הכוחות שבין הכתם לקו, בין הרך לקשה, בין השחור ללבן. לדבריה הסדרות מאפשרות להתעמק בנושא אחד וללכת איתו עד לפירוק הכוחות שעובדים בו. סדרות רבות עוסקות בטבע שלא מפסיק להפנט ולהניע אותה ליצירה. הטבע כמצע למשחקי הכוחות, להמסתורין, האנרגיה, התנועה, אינטנסיביות החיים והזרימה האינסופית שלהם.

בתערוכה מוצגות מספר סדרות:  

סדרת הציפורים תחילתה בכתבה על מחקר שבוצע באנגליה שעסק בלהקות ציפורי הקאק. במחקר נמצא שהתרוממות הלהקה קורית לאחר "דין ודברים" ממושך, וכשהקולות שבעד מתחזקים ומגיעים למסה קריטית, כל הלהקה מתרוממת בבת אחת. אפשר לומר דמוקרטיה. לכתבה  צורף סרטון ושם בולטות שתי ציפורים שלא זזו ממקומן. כל הלהקה התרוממה ועפה ורק שתי הציפורים נותרו באותה תנוחה בדיוק על הענפים הריקים. אפשר לומר סוליזם. סדרת הציפורים עוסקת בתנועה שהופכת לקוווים מטושטשים, ההתנתקות מהסבך, משחק המשיכה והתתנתקות בין נקודת המוצא להתרוממות והתנועה קדימה כמו מחול של משחקי כוח והיפרדות. הענפים השואפים למעלה ונאחזים בלהקה שבתנועה חזקה מתנתקת. הסדרה נוצרה בטכניקה של הפחתה. הנייר כולו מושחר בפחם ואז עם מחק נחשפת הדרמה כאשר כל הכוחות מתלכדים לסערה מושלמת.

סדרה נוספת המוצגת בתערוכה היא סדרת "ואדי לוטם". עבודות של צבעי פסטל יבש על ניר חום או שחור הנוצרו בשמחה ובחדוות יצירה עצומה עם רמזים אניגמטים הפתוחים לפרשנות אישית. לדברי קציר: "נהניתי לגעת בחומר יחד עם הראש המושך לכיוונים טראומטים מרומזים. אני אף פעם לא באה ממוחלטות. אני באה מהנאה וגם מתחושת אסון. בתוך הטבע המלבב יכולים להסתתר רמשים, אסונות. זה מין תחושה כזו שאני עובדת  איתה.  הכוחות החזקים של הטוב והרע עובדים כאן במקביל. הטבע סוער, יפה אבל גם מאד מסוכן. ישנן חיות בר מסוכנות לצד יופי גדול".

סדרת המים – בתערוכה מוצגות שלוש עבודות מתוך הסדרה הקשורות למים. עבודה אחת גדולה (שמורת שקמונה) של פסטל יבש על ניר ועוד שתיים מפסטל יבש על שקף. "מים מבחינתי זה רגש, תנועה, עוצמה ורוגע. בים יש נשימה פנימה החוצה, תנועה אינסופית. ובציורי ההשתקפות במים  (כנרת) יש ערבול, עיוות המציאות, רמז למקור. מה באמת היה ומה זאת ההשתקפות הנוצרת מהתנועה של המים.."

בגוף העבודות של מיכל קציר קיימות עוד כמה סדרות מרתקות שאינן תלויות בתערוכה אבל מאד חשובות להבנת דרכה האמנותית:

הסדרה  "על הקרשים" כוללת עבודות של פחם על נייר מצוירות ביד חופשית בהתחקות אחרי משחקי האור והצל והוקטורים שנכחו שם.

הסדרה "צעדים בחול" נוצרה מצבעי פסטל על הנייר עוסקת במה שנשאר אחרי שאנשים נעלמים. הצל במרכז, ובקצוות רמזים לחיים שהיו ונעלמו, ובדל סגריה…

הסדרה "עצים" שכולה פחם על נייר  יוצרת תחושה של אינטנסיביות דחוסה פועמת רוחשת ומצויירת. לדברי קציר: "בבחירה לצייר את הנגטיב, אני יוצרת תחושה של מסתורין. עדיין רואים דימויים ריאלים אבל מקבלים מימד נוסף של מסתורין".

הסדרה "דורכת על זכוכיות" נוצרה בטכניקה של צילום מעובד. "השארתי את הפריים כמו שהוא ושיחקתי עם הצבעים. הצילום המקורי היה תמים לכאורה. נשים שמייצרות תנועה בסטודיו אבל משם יצאו דברים מאד אפלים של פצע. פיגוע. הכל פתוח, מרומז ונתון במלואו לפרשנות אישית".

מיכל קציר ילידת רחובות – רשמת, ציירת, צלמת, מעצבת, אמנית רב תחומית שהתמחתה בשטחי האמנות השונים אצל מיטב המורים: ציור אצל סבינה מנדל. תחריט אצל אברהם אילת. צילום אצל מורל דפלר. אנימציה אצל רוני אורן. איור אצל אבנר כץ. קומיקס אצל מישל קישקה. לימודי חוץ, ביקורת עבודות אצל רפי לביא. עיצוב גרפי בויצ"ו חיפה. השתתפה בקורס "צילום ככלי לביטוי אישי ואמנותי" ב"דאדא" בפלורנטין. עצבה את מגזין האמנות "ארבע על חמש"  בעריכת חנה קופלר.

תערוכות:

1988 – ציור ורישום בויצ"ו חיפה

2006- תערוכת יחיד ציור וצילום ב"באצ'ו" תל אביב. (לסדרת הצילומים בתערוכה הוקדשה כתבה שלמה במגזין "אודיסאה" 2009 שנכתבה על ידי ד"ר אורלי שנקר).

2006- השתתפות בתערוכה קבוצתית של קבוצת "הבלוק" בחיפה.

2011 – תערוכת יחיד של צילום מעובד ב"צימר" בתל אביב.

2021 – השתתפות בארוע "סטודיו פתוח" בחיפה.

2022 – השתתפות בתערוכה קבוצתית ב"פירמידה" בחיפה.

 

ד"ר גליה דוכין אריאלי

Global Art Gallery

0502811710