אוספת זכרונות – מיכל זכאי בתערוכת יחיד

"לצייר זכרונות זה בעצם לצייר משהו מעולם החיים הפנימיים. אף שלכאורה אני עוסקת פה במראות של חוץ, בציור של נופים וטבע, אני מציירת מראות פנימים. הציור שלי הוא טרנספומציה של חוויה העוברת בתוך הנפש ומעלה זכרונות העולים בי בחוויה המתרחשת באופן מודע ולא מודע. הזכרונות מעניקים לאמנות שלי את האיכות הרגשית שמחברת את היצירה לביוגרפיה האישית ולעולם הפנימי הקשור בעבותות לעולם הבית האישי".

עולם הבית של זכאי קשור בקשר עז לקיבוץ שמיר שבצפון, הקרוב מאד לגבול הסורי. הטבע היה חלק בלתי נפרד מזכרונות הילדות. העצים שנעו בחוזקה  ברוח הסוערת  של הסתיו והחורף, שאיימו עליה בעוצמתם ואשר בקיץ הלוהט העניקו צל מיטיב לכל דורש. המעיינות המפכים בחלל מחופה בשיחים, אפופי סוד ומסתורין, מרגיע אבל גם מפחיד. "היינו מתרווחים על שפת המעיין ונהנים, אבל תמיד בידיעה שמכל מקום יכול פתאום להגיח ממעבה השיחים נחש חורש רע או עקרב קטלני".

אל הדואליות הזו של השלווה לצד הפחד, של הרוגע לעומת הסכנה, נוספה הסכנה המוחשית של החיים בקיבוץ הקרוב מאד לגבול הסורי. לדבריה : "כל יציאה לטבע לוותה גם  בפחד מפני החיילים הסורים שישבו על הגבול ועל ההרים שמסביב.  המורכבות הזו הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים בקיבוץ ובטבע שסביבו  והכל משתקף באמנות שלי לכל אורך הדרך".

דרכה האמנותית  של זכאי החלה בלימודים ארוכי שנים אצל  רחל שביט בנטואיץ' אמנית ידועה ממיסדי "קבוצת אקלים" שפעלה בשנות ה-70 בארץ. זוהי קבוצה שדגלה בהתמקדות במקומי באור, בצבע ובנופי הארץ.  סגנון הציור העיקרי שלה אז היה ריאליסטי, שמן על בד, מתוך התבוננות מעמיקה באובייקטים שבמציאות ולא מצילום שכבר עבר סוג של טרנפורמציה.

בהמשך הדרך למדה  זכאי אצל האמן נדב וייסמן, אמן בין־תחומי, ושם נפתחה בפניה התובנה הנוגעת בקשר שבין הרקע לדימוי. אצלו נפתחה הדרך לפרוץ את גבולות הדימוי. הציור נעשה יותר קולאז'י עם חיבורים יותר פתוחים. בהשפעתו נכנסו  צבעים מתוך הרקע לדימוי ומתוך הדימוי לרקע  אבל עדין הגבולות היו ברורים. בשנים האחרונות תחת שרביטו של האמן  בועז לוונטל התחדדו התובנות בדרך ליצירת מעברים רכים (Soft Edge  ) בין הרקע לדימוי.

בנוסף זכאי עובדת לאורך שנים בשיתוף פעולה הדוק עם מירב שין בן אלון. "אנחנו מתבוננות יחד התבוננות מעמיקה באמנות ובי כאמן בתוך האמנות, במטרה  להבין את כל  סוגי האמנות הקיימים בי".

זכאי מספרת: "תהליך העבודה שלי תחילתו ברעיון שמתבשל בראש לאורך זמן. הרעיון הולך איתי לכל מקום לאורך זמן ממושך. מה אני רוצה להביע. באיזה פורמט, איזה גודל, מה יהיה על הקנווס ועוד. ואז מגיע השלב של היצירה וגם כאן שום דבר לא סגור. הכל יכול להשתנות. הצבעים, הטכניקה, הגודל הכל. .. ואז מגיע שלב שהוא שלב של מעין אושר . אני מרגישה שמשהו טוב קורה עכשיו. ואז אני אומרת – אוקי! כנראה שלא צריך להוסיף יותר. מרגע זה היצירה יוצאת מידי ועוברת לצופה".

זכאי עוסקת בעולם של בית חיצוני ופנימי, חוץ ופנים מעורבבים בעבודותיה. הנופים שבהם גדלה, עולם הבית האישי והקיבוצי, הכל משתקף ונוגע בזכרונותיה האישיים וגם בזכרונות האישיים של הצופה בעבודותיה. אלה הם נופים, מראות ועולם של בית ומשפחה שכל מי שעיניו וליבו פתוחים, נפגש בהם ומתרגש מהם  בכל מקום ובכל זמן.

================================================================

מיכל זכאי היא אמנית הממשיכה ללמוד להתנסות ולחקור שדות חדשים ומרגשים בעולם האמנות. בקרוב יצא ספר שלה שיציג שלוש קבוצות של עבודות שכולן נעות בין האישי לאוניברסלי  ובין גוף לזיכרון:

• רקמות רישומיות החוקרות את הקשר הרגשי בין הורים לילדים- קו עדין של חוט המשרטט אינטימיות, מבטים ומרחקים.
• ציורי שמן העוסקים בבית כזירה ביוגרפית של חדרים,חפצים וכתמי צבע שחוזרים לזיכרון הילדות ולזהות הנשית.
• סדרת "התהוות " הכוללת תשע עבודות בצורת רחם המבוססות צילומי סונאר משלבי ההריון. שילוב  בין הדימוי המדעי לחוויה הגופנית והרגשית של התהוות החיים.

שלוש הסדרות יוצרות יחד יומן חזותי של גוף שורשים והמשכיות.

 

ד"ר גליה דוכין אריאלי

גלריה Global Art

       מרכז בעלי מלאכה 13 תל אביב

       19/8/25 – 20/9/25

       פתיחה חגיגית – יום שבת  23/8/25 בשעה 1200